הרכיב האורגני מהווה 40% משקלית מסך הפסולת העירונית המעורבת בישראל כאשר מרביתה אינה מטופלת כיום בישראל, בשונה ממדינות מפותחות בעולם המערבי. הטמנת פסולת אורגנית ללא טיפול מקדים נאות, מייצרת מפגעים סביבתיים וזיהומי ריח, מי טהום וקרקעות, ואחראית לפליטה של 8%-10% מפליטות גזי החממה בישראל.
מדיניות הממשלה פועלת להקמת מתקני טיפול ביולוגי במטרה לצמצם באופן ניכר את פליטות גזי החממה שמקורן מ (אי) טיפול בפסולת מוצקה – כמפורט החלטת ממשלה 171 – מעבר לכלכלה דלת פחמן
מערכי הטיפול הביולוגי העיקריים המקודמים כיום לטיפול בפסולת אורגנית בישראל כוללים שני סוגי שני מתקנים ומסלולי טיפול כאשר קודם להם מיון מכאני של הפסולת המעורבת במתקן מיון והפרדת החומר לקליטה ב:
- מתקן עיכול אנאירובי +קומפוסטציה – עיכול אנאירובי הינו תהליך השבה ביולוגית של פסולת לאנרגיה באמצעות פירוק מבוקר בסביבה נעדרת חמצן, ייצור ביו-גז והשבתו לחשמל. שאריות התהליך נשלחות להמשך טיפול במתקן קומספוטציה
- ישירות למתקן קומפוסטציה – פירוק מבוקר בסביבה עם נוכחות חמצן לייצור דשן/ חומר מיוצב להטמנה.
חשוב להדגיש כי איכות הדשן הצפויה בתהליך אינה עומדת בתקנים המאפשרים שימוש חקלאי ועל כן על פי מדיניות הממשלה הזרם המיוצב יועבר להטמנה/מילוי מטמנות.
DG מגבשת, יחד עם מהנדסים מקצועיים, מודלים טכנו-כלכליים מורכבים לתכנון כלכלי והגשת תכניות עסקיות מפורטות להקמת מתקני טיפול אזוריים בבוצות שפכים ופסולת אורגנית.
